11.10.16

יום הדין והסליחה

גדלתי בבית שבו אמי, שבאה מבית דתי תמיד צמה, אבי כאטאיסט לא צם מעולם, ובכיפורים אמא נסעה עמנו למשפחתה הדתית. שם היה ברור שחייבים לצום. באחת השנים שאמי נותרה בבית, אבי תרח והכין לה ארוחה מפסקת וליווה אותנו לכיוון ביה"כ ואני מספרת לו שאני מפחדת .
ממה?- הוא שואל
השבתי לו -לא רוצה שנמות
וכי למה שנמות?- שאול אבי בהשתוממות
-ספרו בגן שהיום אלוהים רושם מבמחברת מעשים טובים ומעשים רעים, ואנחנו לא צמים וזה רע, גם ביה"כ של סבא שלמה אמרו ככה.
אבי חייך ואמר- בכל יום כיפור אני לא צם ואני איתך, ליי וקיים נכון? את יודעת איפה נמצאים אנשים שעושים פשעים?
-בכלא- השבתי
-למרות שעשו רע הם לא מתים. תסמכי עליי שלא יקרה לנו דבר. - אמר אבי.
סמכתי עליו, הוא מעולם לא אכזב אותי, עד שלמדתי לסמוך על עצמי, והבנתי שאין שכר ועונש, אין אלוהים !!
יש קיום שאפשר למצוא לו משמעות, או שלא. זה לא מזל ובטח שלא גורל, זה מקריות סטמית.
למדתי שצריך לבקש סליחה בכל יום ממי שפגעתי בו, או חש שנפגע, ולא לחכות ל"יום הדין, כמו שאמרו לי בגן וביה"כ של סבא. ובבגרותי הבנתי שעל פשעים אין מחילה.
יום הכיפורים מעניק הכרה לאנשים שהולכים לביה"כ וחושבים שאלוהים יסלח להם ויתכן שהאלוה אכן סולח שהוא יסלח אבל
האם הילד הרעב - סולח?

  • האם הקשיש שקצבתו לא מספיקה לאוכל-סולח? 
  • האם עובדי הקבלן, העבדים המודרנים -סולחים?
  •  האם הממתינים לדיור ציבורי בתור של שנים- סולחים?
  •  או אותה חולה השוכבת במסדרו בית החולים ואין אחיות לטפל בה - האם הם סולחים? 
האם הם סולחים לפוליטיקאים ש"מוכרים" אותנו שמוכרים את מדינתינו:
לביבי, לכחלון, לליברמן, לדרעי , לבנט,
 לאלו שלא ממלאים את משרתם נאמנה,
לאלו שפוגעים בציבור שולחיהם,
לבנקאים, לטייקונים, לשופטים שלא עושים משפט צדק.
לפושעים כלפי העם וכלפי היחיד,
אולי אלוה יסלח להם. אבל בני האדם לא סולחים להם, ואנו חיים בקרב בני אדם.
 ותחשבו על זה עד כיפור הבא למי שצם האחל צום מועיל ואומר לו גמר חתימה טובה. (אשרי המאמין) ואני בחוף הים...